רופא מחלה הורים

נזלת ליחה ושיעול


מחלות זיהומיות > נזלת ליחה ושיעול

נזלת ליחה ושיעול :

 

הקדמה :

 

שיעול,נזלת וליחה, ביחד לחוד או בכל שילוב אפשרי הן אחד המטרדים השכיחים ביותר בעונת החורף. השלישיה הזו מהווה גם את אחת מהסיבות הנפוצות ביותר לפניה לרופא הילדים,מפחד שמדובר במחלה "קשה" או מפחד שהמצב יחמיר ויהפוך למחלה "קשה". דעות רבות ומגוונות קיימות הן בציבור הכללי והן בציבור הרופאים לגבי הצורך בטיפול במצבים אילו ולגבי יעילותן של התרופות,הרבות מיני-ספור,המשמשות להקלה על הילדים הסובלים (והוריהם שסובלים לעיתים קרובות מפגיעה משנית באיכות שנת הלילה שלהם). הורים רבים "לוחצים" על הרופא לתת "משהו" שישפר את מצבו של הילד.בפרק זה ננסה "לעשות סדר בבלגן", נסקור את הבסיס לתופעות הללו וכן את הידוע היום מהספרות הרפואית לגבי יעילותם (או חוסר יעילותם) של הטיפולים השונים .

 

דלקות של דרכי האויר העליונות :

 

דלקות של דרכי האויר העליונות הן אחד מסוגי הזיהומים הנפוץ ביותר וככאלו הן גורמות לעלויות ניכרות למערכות הבריאות. ההערכות טוענות לשכיחות ממוצעת של 6-8 אירועים של דלקת כזו לילד בשנה. רוב הדלקות הללו מוגבלות לאיזור הלע והאף ואינן מערבות את הריאות ומסתיימות בנזלת,שיעול ולעיתים חום.משך הזמן מהתחלת התחלואה ועד להעלמה נע בין 7-9 ימים למרות שהוא יכול להיות ממושך יותר ולעיתים עקב שתי דלקות המתרחשות "גב לגב" נראה כאילו הילד אינו מבריא ומחלתו נמשכת וסופה אינו נראה לעין. כיוון שלסוג זה של דלקות יש נטיה לעונת החורף האירועים התכופים בחודשים אילו גורמים להורים רבים לחשש שמא "משהו לא בסדר עם הילד" כיוון שהוא למעשה אינו מבריא . תקופות קצרות של רגיעה מופרות ע"י מהלכים ארוכים של שיעול נזלת וחום לחילופין . חשבון קל יראה שאם בעונת החורף יש 5-6 אירועים של דלקת בדרכי האויר העליונות הנמשכים 8 ימים הרי הילד אמור להיות "חולה " כ-40 יום. ואם נניח שבין אירוע לאירוע יש רק 3 ימים נטולי תסמינים הרי כחודשיים תמימים מתוך תקופת החורף יראו להורים כמחלה אחד ארוכה ומתמשכת (וזה רק בממוצע). ילד שבאותה שנה סבל מ-10 אירועים של דלקת בדרכי האויר העליונות יכול לגרום להוריו תסכול של חודשים ארוכים הנראים כמחלה שלא מרפה,ארוכה ומתישה. תחלואה של דרכי האויר העליונות היא גם אחד הגורמים לתחלואה משנית כגון דלקות אוזניים והחמרה של התקפי קוצר נשימה (אסטמה) ,עובדה המחמירה את המצב. פרט נוסף שיש לזכור הוא שלמרות שהמחלות הללו נראות דומות אחת לשניה ולכולן למעשה תסמינים זהים הן נגרמות ע"י שורה ארוכה של וירוסים שונים . אבחנת הרופא "שלילד יש מחלה וירלית " מתסכלת לעיתים קרובות את ההורים שחושבים שהרופא מסתיר מהם מידע לגבי מחלתו האמיתית של הילד. האמת היא שבאמת מדובר במחלות וירליות ושברוב המקרים לרופא באמת אין מושג מהו בדיוק הגורם המחולל באותו אירוע,אבל ברור שמדובר בוירוס ולכן למרות שהאבחנה האמתית אינה ידועה התשובה "וירוס" היא קרובה לאמת ככל הניתן באמצעים האבחנתיים של היום.

 

מהם הסימנים של דלקת בדרכי האויר העליונות ?

 

למעשה כולנו מכירים את הסימנים. אף נוזל, שיעול, אף חסום וגדוש, כאב גרון או הרגשת אי-נוחות בגרון, כאבי-ראש, חוסר תיאבון וחום. כל אחד מהסימנים הללו או שילוב שלהם יכול להופיע בדלקת של דרכי האויר העליונות. התופעות נגרמות עקב פעילותם של וירוסים שונים בריריות מערכת נשימה העליונה הכוללת את האף והלע. המנגנונים הספציפיים הגורמים לנזלת עדיין אינם ברורים לגמרי אך בכלליות מדובר בנזק רקמתי המשנה את פעילות התאים ומביא לשלל התופעות שפורטו.

כאן אולי הזמן להתחיל "לשחוט פרות קדושות" . הורים רבים מתארים בפרוטרוט את איכות הנזלת מאפייניה,צבעה ועוד תיאורים מרנינים שכאלו. למעשה אין הבדל משמעותי בין איכויות הנזלת השונות. למשל בזיהום של וירוס המכונה רינו-וירוס שהוא אולי הוירוס השכיח ביותר בדלקות הללו , הנזלת מתחילה כנוזל צלול ההופך לעכור ("מוגלתי" כפי שהורים רבים מגדירים אותו) אך ללא כל מעורבות חיידקית. כלומר אין אפשרות לדעת לפי צבע הנזלת במה מדובר והן חיידקים והן וירוסים יכולים להביא לאותה תצורה של הפרשה נזלתית (ברור שמתן אנטיביוטיקה בגלל נזלת "מוגלתית" הינה פעולה שאין בצידה שום תועלת ברוב המקרים וכרגיל אנטיביוטיקה שלא לצורך רק מזיקה).

 

האם דלקות של דרכי האויר העליונות יכולות להסתבך ?

 

הורים רבים בהגיעם לרופא הילדים מבקשים מהרופא לבדוק את הילד "כדי שהמצב הנוכחי לא יסתבך". ההסתבכות אליה מכוונים רוב ההורים היא דלקת ריאות . אין קשר ישיר בין תחלואה וירלית של דרכי האויר העליונות לתחלואה בדלקת ריאות. אומנם חלק מהוירוסים הגורמים לדלקות העליונות יכולים גם לגרום לדלקת ריאות וירלית אך לא עקב הדלקת הראשונית אלא כחלק ממהלך המחלה הכולל. מחקרים מראים שגם טיפול אנטיביטי מונע בזמן התפתחות דלקת בדרכי האויר העליונות אינה מונעת את היווצרותה של דלקת ריאות בהמשך המחלה, אינה מקצרת את התחלואה הכוללת וככלל איננה מומלצת. יש לציין שלמרות כל הרצון הטוב בדיקת הרופא לא מאפשרת לאבחן מראש באילו ילדים "יגלוש" המצב מדלקת פשוטה לדלקת ריאות ואין כל דרך להפחית בעזרת טיפול כזה או אחר את אחוז "ההסתבכויות" ממצבי דלקת רגילים.

 

שיעול – מה זה בדיוק ?

 

אירועים של שיעול מתלווים לעיתים קרובות למצב של נזלת וליחה. שיעול נגרם ממגוון מצבים נוספים כגון אסטמה, גוף זר בדרכי האויר, דלקת ריאות ועוד. הורים רבים מנסים להבדיל בין מצב של שיעול יבש לשיעול רטוב שיעול הגורם להפרשת ליחה וכזה שאינו . כל ההבדלים הללו אינם משנים דבר למהותה של המחלה או ליכולת לטפל או לאבחנה לגבי מקורו של השיעול. יש מספר מחלות קטן שבהן יש לשיעול מאפיינים מיוחדים כגון סטרידור  ושעלת אך ברוב המכריע של המקרים אין ביכולתו של הרופא לקבוע אבחנה או לשנות מהחלטתו לגבי מהות המצב עקב איכות השיעול. הבדלה נוספת היא בין שיעול לילי ושיעול במשך כל היום. שיעול לילי נפוץ יותר באסטמה אך גם עקב זליגת ליחה במורד הגרון בילדים עם נזלת השוכבים על גבם . הורים רבים מוצאים שיעול לילי כמטריד יותר ומלחיץ יותר (בין השאר גם עקב גזילת שעות השינה הכרוכה בענין). שיעול לילי אינו שונה במאום משיעול יומי (בהנחה שלא מדובר באסטמה כמובן) ואינו דורש טיפול שונה (כלומר אינו דורש טיפול כלל ברוב המקרים).

כמובן שיש לוודא שהשיעול אינו מרמז על דלקת ריאות או מחלה אחרת שאינה וירלית.רוב אירועי השיעול בילדים,במיוחד אם אין חום מלווה,אינם מצביעים על בעיה מיוחדת .

שיעול הינו רפלקס שמטרתו לפנות את דרכי האויר מהפרשות או גופים זרים. יש להבין שהשיעול גם אם הינו טורדני ומציק נועד לצורך בצוע פעולה חשובה. מסיבה זו מניעת שיעול במיוחד בילדים צעירים אינה פעולה הכרחית ויש להבין שהרצון הטבעי של ההורים לדכא את השיעול עלולה להביא יותר נזק מתועלת.

 

טיפול בנזלת ושיעול – יש כזה דבר ?

 

נתחיל דוקא במסקנה : אין ומעולם לא הוכח שתרופה כלשהיא מסוגלת לרפא זיהומים של דרכי האויר העליונות. מספר תכשירים טוענים לקיצור של תקופת המחלה אך חלק גדול של תכשירים אילו לא הועמד תחת מחקרים הנערכים לפי אמות-מידה מחמירות הדרושות לאמת את הטענה. אומנם קיימות תרופות כנגד וירוס השפעת וכנגד מספר קטן של וירוסים נוספים שאינם קשורים ישירות לדלקות של דרכי האויר העליונות אך כנגד הוירוסים השכיחים אין כיום כל טיפול תרופתי ידוע.  מספר קוראים יגידו לעצמם ברגעים אילו – ויטמין C ידוע כמונע מחלות כאלו ואף מזרז את ההחלמה. מחקרים רבים בדקו את האמונה העממית הזו ולצערינו אין מאחוריה אמת. ויטמין C הוא חומר חשוב הדרוש למחייתנו אבל בינו ובין הקלה או טיפול בדלקות דרכי האויר העליונות לא נמצא מעולם כל קשר.

 

הורים רבים מבקשים מהרופא להקל על הילד עד שתסתיים המחלה. הסיבה נובעת מהרצון הבסיסי של כל הורה להרגיש "אקטיבי" בהטבת מצבו של הילד והורים רבים דורשים לעזוב את הרופא עם מרשם כלשהוא ולא מהססים להביע את אכזבתם מכך "שהרופא לא נתן כלום". לעיתים מסתיים הביקור בכעס של ההורים על הרופא "האכזר" שלא מוכן לעזור לילד. כיוון שמערכת הרפואה כיום מושפעת גם משיקולים כלכליים הרופאים בין אם שאינם רוצים להכנס לעימותים עם החולים ובין שרוצים באמת להקל על הילד הסובל רושמים מגוון עצום של חומרים שנועדו להקלת התסמינים. לאחר שהבנו שאין כיום חומר כלשהוא המרפא מחלות אילו,נתייחס לשורה ארוכה של חומרים האמורים להקל על סימני התחלואה (כלומר להקל על הגודש באף , להפסיק את הנזילה ולמנוע את השיעול הטורדני).

 

שיעול וחומרים אנטי-היסטמינים :

 

חומרים אנטי-היסטמינים הינם חומרים שפותחו לצורך הקלה בזמן מצבים אלרגים . החומרים הללו מונעים את פעילותו של חומר בשם היסטמין ומכאן שמם. פותחו מספר דורות של חומרים אילו,כיוון שהדור הראשון של החומרים הביא לתופעות נוספות (לר רצויות) מעבר לפעילות שלשמה נוצר.

לדור הראשון של החומרים האנטי-היסטמינים יש יכולת לחצות את מחסום הדם-מח (blood-brain-barrier) ולכן הוא גורם לישנוניות ותופעות נוספות הנובעות עקב פעילותו במערכת העצבים המרכזית. יש אפילו תכשירים מעודדי שינה המבוססים על סוג זה של תרופות.

חומרים אילו הינם תוספים שכיחים לחלק מהתרכובות השונות כנגד שיעול ונזלת. למרות הרושם שלחומרים אילו יש פעילות נוגדת שיעול ונזלת פעילות זו מעולם לא הוכחה היטב במחקרים ואין שום הוכחה לכך שהם מונעים שיעול. מחקרים הראו שהיסטמין אינו משתתף ביצירת הנזלת במחלות דרכי אויר עליונות ולכן השפעתם של החומרים הנוגדים את פעילותו איננה מבוססת על פעילות נוגדת אלרגיה.יתכן ופעילותם המטיבה נגרמת עקב הפחתה בכמות הנזלת המגיעה ללע מחלל האף (post-nasal drip).

לסיכום סוג זה של חומרים מעולם לא הוכח כיעיל נגד שיעול נזלת או שילוב של השניים. תופעות הלוואי של החומרים הללו דורשות שיקול רפואי טרם נתינתם. יש לציין שתכשירים מדורות מתקדמים יותר של אנטי-היסטמינים שהם בעלי תופעות לוואי מעטות יותר עקב חוסר יכולתם לחצות את מחסום הדם-מח אינם נמצאים בשימוש כנגד הצטננות.

 

שיעול ומשככי שיעול :

 

חומרים משככי שיעול הינם סירופים שונים המצפים את ריריות הלע ומפחיתים את הגרוי הנגרם ע"י המחלה הוירלית. רובם מכילים כמויות גדולות של סוכר המתפקד ככל הנראה כזרז להפרשה של רוק והגברת פעולת הבליעה. חומרים טבעיים המבצעים פעולה זו הינם תה חם ודבש. סירופים רבים אחרים מבצעים פעולה זו בדיוק (אבל כמובן שעולים כסף רב יותר). עד היום מעולם לא הראו מחקרים על יעילות משמעותית של אחד הסירופים הללו בשיכוך שיעול. לפחות במקרה של הדבש והתה – אין כל תופעות לוואי .

 

מרככי ליחה ומכייחים נוגדי שיעול :

 

ניתן לחלק את החומרים הללו לשתי קבוצות האחת- מכייחים הפועלים ע"י הגברת ייצור הפרשות מדרכי האויר הראתיות ובכך מקילים על השיעול לנקז את דרכי האויר. הקבוצה השניה  - מרככי ליחה האמורים לשנות את צמיגות הליחה של הפרשות העץ-הריאתי ובכך מקילים על הפרשת הליחה בעזרת שיעול .

המכייחים נרשמים לרוב לחולים המתלוננים על שיעול יבש ועל ליחה שאינם מסוגלים לפנות. חומרים אילו משולבים לעיתים יחד עם חומרים אנטי-הסטמינים וחומרים נוספים כתרכובות משולבות להקלה על שיעול. גם פה מחקרים לא הדגימו יעילות משמעותית של החומרים במבוגרים ובילדים בכלל לא נערכו מחקרים רציניים בנושא .חומרים אילו הם בעלי תופעות לוואי כגון בחילות והקאות.

מרככי ליחה – חומרים אילו מכילים קבוצה כימית בשם "thiol" העוזרת בשבירת קשרים כימיים המכונים סולפהידרילים (קשרים המכילים אטומי גפרית) ובכך מביאה לירדת צמיגות הליחה. גם פה חסרים מחקרים משמעותיים בילדים על יכולתם של חומרים אילו להפחית שיעול.  חלק מהחומרים הללו הם בעלי תופעות לוואי וחלקם בטוחים למדי לשימוש.

 

מים אדים חמים, אדים קרים :

 

יכולתם של מים או אדי מים להקל על ההתמודדות עם הליחה או הפרשתה הינה נושא דיון ותיק בספרות הרפואית . בערך כל דיעה אפשרית בנושא הובעה ע"י מחברים שונים שחלקם תומכים ביכולת האדים להקל על הפרשת הליחה ולהפחית בשיעול בעוד שמחברים אחרים טוענים שהליחה אינה משנה את תכונותיה בנוכחות לחות גדולה יותר באויר ושהכל לשוא. מחקרים אחרים הראו שאויר לח וחם יוצר החמרה חסימתית בדרכי האויר ומרע את מצבם של החולים. גם כאן אין ממש מחקרים טובים שבדקו את הנושא .

לטעמי שתיית מים צלולים היא הגישה הנוחה ביותר  לנסות ולהקל על ליחה. שתיית מים בוודאי שאינה מזיקה אומנם גם מנהג זה לא עבר מחקר רפואי כנדרש אבל לפחות אינו מזיק . יכולתם של אדים קרים או חמים בהקלת שיעול אינה ברורה ויכול להיות שהם טומנים בחובם נזק.

 

הקלת גודש אפי :

 

כאמור זהומים וירלים שונים גורמים לנזלת אף גדוש וחסום. חומרים שונים (הנתנים כטיפות אף או כתכשירים הנלקחים בבליעה) הם בעלי השפעה על רירית האף ונמצאים בשימוש להקלת התסמינים הללו.

 

חומרים בהשאפה אפית :

 

השכיחים ביותר מבין חומרים אילו הם אילו הפועלים על רירית האף בדומה לאדרנלין (לא מדובר ממש באדרנלין אבל זה קרוב מספיק לאמת בלי להכנס לפרטי הביוכימיה המדויקים) ומשפיעים על כיווץ כלי-דם מקומיים ברירת האף. חומרים אילו ככל הנראה באמת מביאים להקלה (למרות שמחקרים בוצעו רק במבוגרים ולא בילדים) אבל אין טוב בלי רע. השימוש בחומרים אילו מעבר ל 2-3 ימים ברציפות יכול להביא לנזלת שמקורה בשימוש בחומר עצמו ונזק לריריות האף. הנזק יכול להיות כזה שהנזלת המתפתחת עקב השימוש בחומרים הללו הינה חמורה יותר מזו שעבורה החל השימוש בתרופות.

לחומרים אילו מגוון נוסף של תופעות לוואי היכולות להגרם עקב ספיגה סיסטמית (למחזור הדם) של החומרים מריריות האף . מסיבה זו אין להשתמש בחומרים אילו בילדים קטנים הנסמכים על נשימה דרך האף. בילדים מבוגרים יותר השימוש עדיין אינו מומלץ ואם הם ניתנים למרות זאת יש להשתמש בהם רק להקלה זמנית במשך יום או יומיים ולא יותר.

 

חומרים במתן דרך הפה :

 

החומרים הם נגזרות של החומרים דמויי האדרנלין אותם הזכרנו קודם. מספר מחקרים טובים קיימים עבור חומרים אילו במבוגרים ובמחקרים אילו הודגמה יעילותם של חומרים אילו. בילדים המחקרים מרשימים פחות ולא כל החומרים נבדקו.חומרים אילו הם בעלי תופעות לוואי שונות עקב השפעתם דמוית האדרנלין אך תופעות אילו הן בשכיחות נמוכה יותר ביחס לחומרים הניתנים בהשאפה אפית.לסיכום ניתן לאמר שאין מספיק מידע להראות על יעילותם או על חוסר יעילותם ולפחות תופעות הלוואי שלהם נדירות יותר.

 

טיפות מי - מלח במתן לאף :

 

ראשית יש להבין שלא מומלץ להשתמש במי ברז שלהם מוסף מים כפי שעושים חלק מההורים אלא בתכשיר סטרילי המכיל ריכוז מלחים הזהה לריכוז המלחים בדם (המכונה "סליין") הניתן לרכישה בבתי-מרקחת. את הנוזל ניתן לטפטף לאף או להתיזו ובכך להקל על הפרשת הנזלת או על שאיבתה.

אין מחקרים טובים גם על שיטת טיפול זו . למרות זאת כיוון שאינה נושאת בחובה תופעות לוואי משמעותיות השיטה מומלצת לנסוי בילדים סובלים.

 

הקלה על גרון כואב :

 

גרון כואב הינו תופעה שכיחה הן בהקשר לשאר התופעות של זיהום וירלי וגם במצבים של דלקת גרון סטרפטוקוקלית. הורים רבים מבקשים הקלה לכאבי הגרון של הילד כדי שיאכל טוב יותר ויסבול פחות. יש מספר חומרים המשמשים כמרדימים מקומיים . במבוגרים המסוגלים להתמודד עם מציצת סוכריה חומרים אילו יכולים להביא להקלה מקומית זמנית. בילדים קטנים הם אסורים לשמוש מחשש לשאיפת התכשיר לריאות (סוכריות כזכור יכולות להביא לחנק בילדים צעירים). בכל מקרה יש לזכור שלא מדובר בריפוי אלא בהקלה זמנית בלבד.

 

 

תרופות טבעיות /הומיאופטיות ואחרות כנגד מחלות של דרכי האויר העליונות :

 

נהירת הציבור אחר טיפולים שאינם חלק מהרפואה ה"קונוונציונלית" הביא להתפתחות מגוון גדול של תכשירים האמורים להביא מזור כנגד כמעט כל מחלה ידועה. תכשירים רבים מכוונים בדיוק לתופעות הנגרמות ע"י זיהומים וירלים של דרכי האויר העליונות. למותר לציין שרוב התכשירים הללו מעולם לא עמודו בביקורת או באמות מידה רפואיות מקובלות. עובדה נוספת שיש לזכור היא שגם לתכשירים "טבעיים" יש תופעות לוואי והשימוש בהם כרוך בסכנה בדיוק כמו בכל תכשיר רפואי אחר.

בעיה נוספת היא העובדה שברוב המקרים הן לרוקח המספק את התרופה והן לנוטל התרופה אין מידע ברור לגבי מה בדיוק מכיל התכשיר,באיזה מינונים מדובר ומה בדיוק עושים החומרים הנמצאים בפנים. מצב כזה הוא בעייתי ומהווה פתח לצרות.

כך שבאופן כללי בטרם קונים תכשיר כזה או אחר  - בדקו בדיוק מה הוא מכיל והאם נראה לכם בטוח להשתמש בו עבור ילדיכם.

תרופות נוגדות שיעול המכילות חומרים אופיאטים שונים .

 

מורפין (מורפיום) הינו חומר בעל תכונה נוגדת שיעול מוכחת. הבעיה היחידה היא שהוא עושה את הפעולה הזו רק במינונים הגורמים לשאר התופעות שמורפיום יודע לעשות. קיימות גם נגזרות של מורפיום  בעלות פעילות נוגדת שיעול אך פחות תופעות לוואי. למרות זאת תופעות הלוואי האפשריות הן קשות ולכן השימוש בחומרים אילו בילדים משתעלים אינו מומלץ ונושא בחובו סכנה.

 

לסיכום : שיעול נזלת וגודש באף הינן תלונות שכיחות הנגרמות עקב זיהומים וירלים שונים של מערכת דרכי האויר העליונה. כיום אין ברשות הרפואה המודרנית אמצעי המסוגל להביא לריפוי של מצבים אילו. חומרים רבים ושונים נמצאים בשימוש על-מנת להביא להקלה אך רובם כושלים במלאכה זו והשימוש בהם מלווה באפשרות סבירה של תופעות לוואי. האגודה לרפואת ילדים בארה"ב שוללת שימוש בתרופות המכילות מספר רכיבים שונים עקב הסכנות הכרוכות בכך וחוסר היעלות של התרכובות הללו כפי שמשתקף מנסויים קליניים.

כיוון שהמחלות הללו עונות לכלל הידוע : "חולף תוך 7 ימים עם טיפול ותוך שבוע בלי" יש לשקול האם אמצעים פשוטים אינם הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מצבים אילו עד לבואו של הקיץ המיוחל.

ואם יש עוד שאלות , או אתם רוצים להתיעץ.. אתם מוזמנים להכנס לפורומים
חזרה
רופא ילדים |  מפת האתר |  רפואת ילדים |  מי אנחנו |  מחלות ילדים |  פורום ילדים