אלרגיה לפניצילין ותגובת הצילוב בשימוש בצפלוספורינים - דילמה טיפולית:

הקדמה :

תגובות אלרגיות לפניצילין מדווחות מאז החל השימוש בפניצילין ונגזרותיו בשנות הארבעים של המאה שעברה. במחקר שבוצע לאחרונה שסקר אוכלוסיית חולים שאושפזו בבי"ח נמצא שכ-12 אחוז דווחו על אלרגיה לפניצילין.
אלרגיה לחומרים המכילים טבעת בטא-לקטמית מהווה את אחת הסיבות לשימוש בתכשירים אנטיביוטיים חלופיים ולרוב יקרים יותר ורחבי טווח . מחקרים רבים מצביעים על כך שרוב המטופלים (עד 80% לפי חלק מהמחברים) המדווחים על אלרגיה לפניצילין או נגזרותיו (פניצילינים סמי-סינטטיים) או לדורות השונים של הצפלוספורינים, אינם סובלים מרגישות כלשהי ולמעשה אינם יודעים ממש לתאר את האירועים שהביאו להגדרתם כרגישים לפניצלין. במאמר זה נסקור את הידוע אודות תגובת רגישות לפניצילין ונגזרותיו ונעמוד על הקשר בין רגישות לפניצילין ורגישות צולבת לצפלוספורינים.

אפידמיולוגיה:

לפי המחקרים השונים מספר האנשים המדווחים על רגישות לפניצילין באוכלוסיה נע בין 1-10%. ככל הנראה המספר האמיתי נע סביב 2%. בארה"ב ממנה מגיעה הסטטיסטיקה מדווחים בשנה כ-600 מקרי מוות מהלם אנאפילקטי על רקע חשיפה לפניצילין (שהם כשלושת רבעים מסך כל מקרי המוות על רקע אנאפילקסיס). חולים כרוניים (בעיקר כאלו הנמצאים תקופות ארוכות בבתי-חולים) מראים נטייה גבוהה יותר לרגישות לפניצילין.
יש רכיב גנטי לרגישות ככל הנראה וצאצאיהם של הורים רגישים הם בעלי סיכוי גבוהה יותר לפתח רגישות ביחס לצאצאים להורים נטולי רגישות.
רקע אטופי אינו גורם סיכון לפיתוח רגישות אך עלול להביא לתגובות קשות יותר באטופים המפתחים רגישות לפניצילין.
במחקר שבדק תמותה עקב תגובה אנאפילקטית לפניצילין נמצא שבכשליש מהנפטרים היתה הרגישות לפניצילין ידועה טרם האירוע.

מדוע יש דיווח-יתר על רגישות לפניצילין :

הסיבה העיקרית לדיווח היתר היא אבחנת היתר של הרופאים והנטיה להשתמש באנטיביוטיקה על שלא לצורך במלות וירליות. מחלות וירליות רבות גורמות לפריחה . במידה והאנטיביוטיקה הותחלה לפני הפריחה – יפוענח המהלך כתגובה אלרגית לפניצילין . בחלק נוסף מהמקרים יחליטו החולים על דעת עצמם שהם רגישים לתרופה ובמפגש עם רופא חדש ידווחו לו על "רגישות לפניצילין" ומפאת חוסר במידע לא יוכל הרופא לשלול את העובדה ומכאן והלאה יוגדר החולה כרגיש גם אם הסיבה לרגישות היתה כאב בטן שחווה החולה עקב לקיחת אוגמנטין למשל. חלק מהדיווחים על רגישות נובעים משימוש ספציפי באמפיצילין (מוקסיפן) – הגורם לתפרחת באחוז מסוים מהילדים שלא כתגובת רגישות אלא תופעת לוואי עורית. בחלק אחר של המקרים מתן של אמפיצילין לחולים עם זיהום פעיל ב-EBV מביא לפריחה אופיינית העלולה להיות מפוענחת כתגובת רגישות.
בנוסף – חלק מהחולים המדווחים על רגישות אכן היו רגישים בעבר אך בהווה אינם רגישים עקב העלמות הבסיס האימונולוגי שהביא לתגובת הרגישות (תאי זיכרון ל-IgE).

מה קורה בזמן מתן פניצילין לחולים המדווחים כבעלי תגובה אלרגית לפניצילין עם תבחין עור שלילי ?

מספר מחקרים בדק נקודה זו ונמצא שבחולים עם סיפור של אלרגיה מדווחת לפניצילין אך עם תבחין עור שלילי רק ב4-12 אחוז מהחולים חלו תופעות לוואי עקב הטיפול. כ-4 אחוז מכלל החולים הראו תגובה המבוססת על נוגדני IgE ואילו השאר הגיבו עקב מנגנונים אחרים. סה"כ מספרים אילו דומים מאוד למספרים המדווחים באוכלוסיה הכללית ולכן נשאלת השאלה מה משמעותם של תבחיני העור. שאלה זו מקבלת תוקף משמעותי יותר כאשר חלק מהמחברים שואל מה קורה לתוצאות תבחיני העור כאשר חולה עם היסטוריה של רגישות לפניצילין אך עם תבחין עור שלילי מטופל בפניצלין ונבדק לאחר הטיפול.
מהמחקרים הקיימים כיום נראה שאחוז מסויים (בין 0-10) מהחולים הללו מפתחים תגובה חיובית לאחר חשיפה לפניצילין . כלומר תבחין עור שלילי אינו שולל תגובה חיובית בעתיד. תגובה זו מכונה רסנסיטיזציה וקיומה מהווה דילמה קלה בזמן הגדרת חולה כלא רגיש לפניצילין כיוון שהחשיפה לתגר יכולה לעורר מחדש בקבוצה קטנה של חולים את המנגנון האלרגי ולכן טכנית בטרם הגדרת חולה כלא רגיש לפניצילין יש לבצע תבחין עור חוזר לאחר מבחן התגר ולוודא שהוא נשאר שלילי.
רק בשביל לבלבל עוד יותר מחקר אחד שבדק התפתחות של תגובת רגישות עורית באנשים ללא סיפור קודם של תופעות רגישות לפניצילין הראה שלאחר טיפול 2.5 אחוז מהאנשים פיתחו תגובה כזו למרות ששוב לא דווח על תגובת רגישות.

לצורך העמקת הידע נסקור בקצרה את תגובות הרגישות כפי שהן מוגדרות ואת הביוכימיה של הפניצילין ואת תבחין העור כשיטת איבחון.

תגובות רגישות – הגדרה :

הראשונים לקבוע קלסיפיקציה לתגובות רגישות היו גל וקומבס (Gel and Coombs) ומעשה ההגדרות שנארו כמעט ללא שינוי עד היום.
תגובה מסוג I – מבוססת על תגובה המתווכת ע"י נוגדני IgE. מדובר בטווח של תגובות החל מאוריטיקריה וכלה בשוק אנאפילקטי המתרחשות מיד או בסמוך לחשיפה לפניצילין (למרות זאת בספרות מקבול ששוק אנאפילקטי יכול להתרחש גם מספר שעות לאחר החשיפה לחומר הפוגע ויש לזכור עובדה זו). המשותף לכל התגובות הללו הינו כאמור מנגנון פעולה התלוי בנוגדני IgE. יש לציין שלמרות שבחולים רבים ניתן למצוא נוגדנים מסוג זה המגיבים עם פניצילין והמטבוליטים שלו אין להימצאותם של נוגדנים אילו ערך מנבא חיובי לגבי המצאות תגובות אלרגיות בחשיפה לפניצילין בעתיד. תבחיני עור יעילים יחסית בזיהוי סוג זה של תגובות .

תגובה מסוג II – תגובות מסוג זה מבוססות על קיומם של נוגדנים ציטוטוקסים מסוג IgG ופעילות מערכת המשלים.משך הזמן מהחשיפה ועד לקבלת התגובה מעל 72 שעות. במקרה של תגובה מסוג זה - אין לתת בהמשך פניצילין בשום מקרה. תבחיני עוד לא יעילים בסוג תגובה זה.

תגובה מסוג III - מבוססת על נוגדני IgG או נוגדני IgM כחלק מקומפלקס אימוני (אנטיגן-נוגדן) , תגובה מסוג זה נדירה יחסית במתאר של תגובה לפניצילין.משך הזמן החולף עד קבלת התגובה -72 שעות ומעלה. גם במקרה של תגובה מסוג זה - אין לתת בהמשך פניצילין בשום מקרה. תבחיני עור לא יעילים בסוג תגובה זה.

תגובה מסוג IV – היפר-סנסיטיביות מתעכבת.תגובות מסוג אלרגיה למגע. שכיח בעיקר אצל צוות רפואי או עובדי התעשיות הפרמצבטיות. זו אינה תגובת רגישות ותבחיני עור לא יעילים גם במקרה זה. משך הזמן עד התגובה 72 שעות ומעלה.

תגובות אידיופתיות – תגובות המדמות תגובה מסוג I אך לא נגרמות על רקע פעילות נוגדני IgE . הרקע לתגובות רגישות אילו אינו ידוע ההתבטאות היא מאוחרת,לרוב לאחר 72 שעות ומתבטאת כפריחה. מדובר על 1-4% מהמטופלים. תבחיני עור אינם יכולים לזהות תגובות מסוג זה.

אילו תופעות רגישות ידועות לשימוש בפניצילין ?

תגובות מסוג I :

אנאפילקסיס
חרלת (אורטיקריה)

תגובות מסוג III :
אנמיה המוליטית (וגם ציטופניות אחרות)
נפריטיס אינטרסטיציאלית
מחלת קומפלקסים-אימוניים Immune complex dis.
Serum sickness
חום שמתרופות

תגובות מסוג IV:

אלרגיה שממגע (Contact dermatitis)
פריחות
TEN-toxic epidermal necrolysis
Fixed drug eruption at sites of previous tinea infections

תגובות מהסוג האידיופתי (על רקע מנגנון לא ידוע)

הפטיטיס
אאוזינופליה
תגובות עוריות שונות
סינדרום ע"ש סינבנס-גונסון
קוליטיס על רקע קלוסטרידיום דפיצילה
מחלת עור שלפוחיתית
Acute generalized exanthematous pustulosis
Exfoliative dermatitis
Bullous skin disease

הביוכימיה של תרכובות פניצילין :

מולקולת הפניצילין עצמה אינה מהווה אנטיגן ישיר שאליו יכולה מערכת החיסון להגיב. גודלה קטן מדי ולכן היא מזוהה כחלק מקומפלקס חלבוני גדול יותר. קשירת הפניצילין לאותם חלבונים מתבצעת ע"י קישור הטבעת הלקטמית שלה. קישור זה יוצר את קבוצת האנטיגן השכיחה המכונה major antigen או בשמה המדויק : benzylpenicilloyl (BPO) רוב הפניצילין בגוף הופך לצורה זו (כ-95%). יתר הפניצילין עובר תהליכי פירוק היוצרים שורה של מטבוליטים המכונים minor antigen. גם קבוצה זו של אנטיגנים נקשרת לחלבונים והתגובה האימונית נוצרת כנגד הקומפלקס עצמו ולא נגד הפניצילין בלבד.

איך ניתן לאבחן נוכחות של רגישות לפניצילין :

שאלה מצוינת. אין כיום שיטה אחת בדוקה המסוגלת לתת איבחון חד-משמעי לנוכחות או העדר תגובת רגישות לפניצילין או לנגזרותיו. בספרות מתוארות מספר שיטות אבחון הן בתבחיני מעבדה שונים (כגון RAST) והן כתבחיני עור מבין שיטות אילו היחידה הנמצאת בשימוש רוטיני ושהיא בעלת יכולת ניבוי משמעותית הינה תבחין העור . נסקור בקצרה את שיטה זו :
באוכלוסיה רגילה של טוענים לרגישות לפניצילין יגיבו רק עד 20% מה"חשודים" לרגישות לגירוי העורי.בתבחיני תגר עוריים אחוז הניבוי החיובי עבור תגובת רגישות יתר קלינית עומדת על כ-60%. למרות זאת תבחין עור הינו למעשה התבחין היחידי שהראה סגוליות וייחודיות טובות מספיק לצורך שימוש קליני. יש מספר שיטות לבצעו תבחין עור הנבדלות בחומר המשמש לתבחין. ניתן להשתמש בפניצילין G, אמפיצילין,או נגזרות כגון -BPO המחובר לפולי-ליזין ותערובת של האנטיגנים המינורים. תכשיר ה-BPO נחשב כיעיל מאוד לזיהוי (קרוב ל-100% זיהוי) אלרגיה הנגרמת עקב האנטיגן הראשי אבל אינו יודע לזהות אלרגיה לאנטיגן המשני ולכן עלול שלא לזהות עד 10% מהחולים המגיבים כנגד המטבוליטים המשניים.
הבעיה היא שניתן להשיג הים את האנטיגן הראשי לצורך תבחיני עור את תרכובות של אנטיגנים משניים הן קשות יותר להשגה ועדיין אין תקן אחיד בתחום ולכן רק מרכזים מועטים מבצעים תבחיני עור עם האנטיגן המינורי שניתן לייצור בקלות באמצעים מעבדתיים.

תרכובות של האנטיגן המינורי הקיימות כיום בשוק :

Penicillin G, benzylpenicilloate, and benzylpenilloate
Penicillin G, benzylpenicilloate, and benzylpenicilloyl-N propylamine
Penicillin G and benzylpenicilloate
Penicillin G alone

האם תבחיני עור הינם בטוחים ?

סה"כ נראה שמדובר בפרוצדורה בטוחה מאוד שהסיבוכים ממנה נדירים אך אפשריים. מסיבה זו יש לבצע תבחינים אילו במרכז המאפשר התערבות מהירה להצלת חיים במידה וחלה תגובה חריגה לתבחינים. יש קבוצה קטנה של אנשים באוכלוסיה הרגישים בצורה יוצאת דופן לפניצילין. באנשים הנמנים על קבוצה זו דווחו מקרי מוות עקב מבחני רגישות עורית. בצורה אנקדוטלית מקרי מוות עקב חשיפה לכמויות זניחות של פניצילין דווחו אפילו עקב נשיקה עם פרטנר שנטל טיפול אנטיביוטי באותו הזמן ואף עקב קיום יחסי מין דרכם חלה החשיפה לאנטיביוטיקה.
למרות דיווחים אילו השיטה בטוחה למדי כשכמות תופעות הלוואי הסיסטמיות היא כ 1-3 אחוז לכל הקבוצה לפי רוב המחברים. כמות התגובות גבוהה יותר בתת הקבוצה בה הסיפור של הרגישות היה "מרשים" יותר ושתבחין העור היה בה אכן חיובי (והסיבות לכך ברורות). בכל מקרה ברור שכשיש סיפור של תגובת רגישות משמעותית כגון סטיבנס-גונסון , נפריטיס ,הפטיטיס או תגובה עורית קשה או מעורבות משמעותית של מערכת הנשימה – אין לבצע את תבחין העור. על מנת להמנע מתגובות לוואי במהלך תבחיו העור מומלץ לבצע ראשית תבחין דקירה (Prick test) ורק במידה ואין תגובה ניתן לעבור לתבחין תוך עורי (אינטרא-דרמל).בכל מקרה מומלץ לבצע את התבחין בזמן של בריאות מלאה ובאופן אלקטיבי ולא בזמן מחלה שאז יש צורך לקביעת סוג התרופה "תחת לחץ".

אז מה המשמעות של תבחין עורי חיובי ותבחין עור שלילי ?

למעשה ברור שלא מדובר במבחן "מוחלט" אבל תבחין עור שלילי מצביע על אנשים בהם הסיכוי לתגובה מסוג I כגון אנאפילקסיס מזערית. תבחין חיובי באדם גם ללא סיפור בעבר של תגובת רגישות לפניצילין מגדיר קבוצה של חולים בעלי סיכון לתגובה אלרגית קשה שאין לתת להם תכשירי פניצילין. יש לציין שוב שתגובות מסוג שאינו I אינן מזוהות ע"י תבחין העור.

מה עושים עם חולים בעלי סיפור של אלרגיה ותבחין עורי שלילי ?

למעשה הנוהל המקובל עבור חולים אילו,בתנאי שלא היתה תגובה מסוג III או תגובה אידיופתית חמורה,היא תבחין תגר פומי במינון קטן בהתחלה ובמנה מלאה לאחר מכן. כמות התגובות במקירם אילו לפי הספרות נמוכה מאוד ונעה סביב 1 אחוז (בין 0.5-2.5 אחוז) ולרוב מדובר בתגובות קלות מאוד כגון פריחה

אפידמיולוגיה של רגישות לצפלוספורינים :

תגובת רגישות לצפלוספורינים חלה ב 1- 3 אחוז מהנוטלים תרכובות אילו כשמדובר בעיקר בפריחה . ברוב המקרים הרקע הינו אידיופתי ואינו שולל שימוש חוזר בתרופה . תגובות רגישות מסוג II (הנגרמות עקב נוגדני IgG ולא IgE ) חלות ב-1 -2 אחוז מהחולים.
באנשים בעלי רגישות לפניצילין אחוז התופעות האלרגיות לצפלוספורינים הם עד 15 אחוז אך המספר המצוטט ביותר בספרות לתגובת רגישות צולבת בין שתי הקבוצות הינו 10 אחוז.יש לציין שאחוזי התגובה משתנים בין הדורות השונים של הצפלוספורינים כשיותר תגובות נצפו עבור הדור הראשון והשני ופחות עבור הדורות המתקדמים יותר.
ככל הנראה המספרים המדווחים הינם הערכת יתר (בעיקר במחקרים שבוצעו עד 1980) משתי סיבות עיקריות האחת -רוב התגובות הנצפות הן פריחות לא ספציפיות שהמקור להן אינו בהכרח תגובת רגישות. שנייה – בעבר היו ככל הנראה בתכשירי הצפלוספורינים מדור ראשון כמויות מזעריות של נגזרות פניצילין (עקב המקור הפטרייתי של התכשירים) ויתכן וחלק מהתגובות נגרם מסיבה זו.
בהתחשב בכך יתכן ותגובת רגישות צולבת בין שתי קבוצות אילו הינה יחסית נדירה ושיעורה אינו גבוה משיעור התגובות הצולבות עם קבוצות אנטיביוטית אחרות.

תבחיני עור לרגישות לצפלוספורינים :

באופן כללי תבחינים אילו נחקרו פחות מתבחיני העור עבור פניצילין ומקובל להניח שהרגישות והסגוליות שלהם נמוכים יותר. בניגוד לפניצילין צפלוספורינים מאבדים את המבנה הטבעתי שלהם בזמן הפירוק ולכן משתמשים בתבחינים במולקולה המקורית ולא בניגזרות כלשהן.

רגישות לצפלוספורינים בחולים עם רגישות לפניצילין :

מבחינה כימית הפניצילינים והספלוספורינים דומים מאוד ונבדלים בכך שלפניצילינים טבעת תיאזולידינית בעלת 5 פחמנים בעוד לצפלוספורינים טבעת דיהידרותיאזינית בעלת 6 פחמנים. לשתי הקבוצות טבעת בטא-לקטמית שהיא למעשה בעלת הפעילות האנטי-מיקרוביאלית. ההבדלים בין שתי הקבוצות באים לביטוי בזמן הפירוק בגוף. בעוד שתרכובות הפניצילין מתפרקות ויוצרות טבעת פניצילואט יציבה מתפרקים הצפלוספורינים לגמרי ולא שומרים על מבנה כלשהו. מסיבה זו התגובות הצולבות המבוססות על נוגדנים אינן שכיחות בין שתי קבוצות אילו. בבדיקות הנערכות במעבדה (in-vitro) ניתן למצוא נוגדנים המגיבים כנגד שתי הקבוצות והמצביעים כביכול על האפשרות לתגובות צילוב אלרגיות אך משמעותם הקלינית של ממצאים אלו מעולם לא הוכחה. למרות זאת קיימים בספרות דיווחים על מוות עקב תגובה אנאפילקטית של חולים רגישים לפניצילין שטופלו בספלוספורינים.
מספר מחקרים עמד על חשיבות השרשראות הצדדיות (side chains) כגורמות לתגובת הצילוב האלרגית. כאשר שרשראות אילו הן בעלות מבנה דמוי פניצילין הסיכוי לתגובת צילוב עולה. מחקר שבדק נוגדנים חד-שבטיים שפותחו כנגד פניצילין הראה שנוגדנים אילו ברובם המכריע התפתחו כנגד מרכיבים בשרשראות הצד ולא למרכיבים בטבעות . בנוסף נמצא גם שרוב הנוגדנים כנגד צפלוספורינים התמקדו באנטיגנים שהיו יחודיים לצפלוספורינים ולא הגיבו עם פניצילין על נגזרותיו.

תבחיני עור צולבים :

מספר מחקרים הראו שבחולים עם סיפור של רגישות לפניצילין אך תגובה שלילית לתבחין עור עם "פניצילין G" חשיפה פומית לצפלוספורינים הביאה לתופעות אלרגיות בשכיחות נמוכה מאוד שלא עלתה על כמות התגובות הנצפית בחולים עם תבחין שלילי המטופלים בפניצילין. מספר מחקרים בדק תגובה קלינית בבי"ח למתן צפלוספורינים בחולים שלהם היה תבחין עור חיובי או תגובה חיובית למבחן תגר או שנמצאו בדמם נוגדני IGE כנגד פניצילין שיעור התגובות לטיפול בצפלוספורינים היה אף הוא נמוך מהמקובל בספרות ולא עלה על 4 אחוז. באפן כללי ניתן להגיד שלא ניתן להשתמש בתבחיני עור לפניצילין כדי לנבא תגובת רגישות לצפלוספורינים ובעיקר לא כשמדובר בתכשירים מהדור השני ומעלה .

מה קורה בחולים רגישים לצפלוספורינים הנחשפים לפניצילין ?

למעשה מדובר על המקרה ההופכי ואין הרבה מידע בספרות ומהידוע עולה שככל הנראה כמות תגובות הצילוב גבוהה יותר ועד 20% מהרגישים לצפלוספורינים מראים תגובת רגישות לפניצילין.

שוק אנאפילקטי :

למעשה התגובה "המפחידה, ביותר כל רופא ושבגללה נמנעים רוב הרופאים משימוש בצפלוספורינים בזמן חשד לרגישות לפניצילין הינה תגובה אנאפליקטית. שיעור ההיארעות של תגובה זו בזמן טיפול בפניצילין נע בין 0.015 עד 0.004 אחוז . שיעורי התמותה הם כ-0.002 אחוז.
עבור שימוש בצפלוספורינים שעורי ההיארעות הם בין 0.1 ל – 0.0001 אחוז בהתאם למחקרים השונים.
יש לציין שאירועים של אנאפילקסיס בטיפול עם צפלוספורינים הם גבוהים יותר במטופלים ללא סיפור של רגישות לפניצילין מאשר במטופלים שלהם רגישות ידועה לפניצילין.
נקודה מעניינת נוספת היא שעדיין לא תואר בספרות מקרה מוות משוק אנאפילקטי בילד שקיבל על רקע טיפול בצפלוספורינים כך שניתן להניח שבכלליות הסיכוי למקרה כזה נמוך ביותר.

מה לעשות במקרה של חשד לרגישות לפניצילין בזמן צורך לתת אנטיביוטיקה ?

לשמחתנו כיום יש מספר גדול של תכשירים אנטיביוטים חליפיים אותם ניתן לתת במקרים כאלו בלי להיכנס לדילמה קשה . אבל לאור המידע שהובא מה אומרים הקווים המנחים למתן צפלוספורינים בחשד לרגישות לפניצילין ?
האגודות האלרגיות השונות בארה"ב פרסמו את ההודעה הבאה.
"רק 15% מהחולים המדווחים כאלרגים לפניצילין יהיו בעלי תגובה עורית חיובית בתבחיני עור. מהם 98% לא יראו כל תופעות לוואי בזמן לקיחת צפלוספורינים. אך החולים שלהם תהיה תגובה עלולים לפתח תגובה קשה הכוללת אנאפילקסיס ומוות (פחות מ-1 אחוז)...."
בעלונים לצרכן מדווח שיש ליהזהר במתן צפלוספורינים לרישים לפניצילין ושיש 15% סיכוי לתגובת צולבת ולכן טרם המתן יש לשקול היטב את הצורך ולנקוט בגישה זהירה ושהתגובות האפשריות כוללות אנאפלקסיס.
למעשה הפחד נובע בעיקר מתגובות תלויות IgE ולכן במידה ואין חשד לתגובה כזו מתן צפלוספורינים הינו בטוח למדי,למרות זאת רוב המחברים מסכימים שבחולים שלהם תגובה חיובית לתבחין עור לפניצילין אין לתת צפלוספורינים בעוד שכשתבחין העור שלילי הסיכוי לתגובה משמעותית פחות בהרבה אך אינו אפסי ולכן במידה ויש לתת את התכשיר יש לנקוט באמצעים המתאימים לשמירת חייו של החולה.
ולסיכום מבחינה מדיקו-לגלית "לא מומלץ",למרות רמת הסיכון הנמוכה מאוד,מתן צפלוספורינים לחולה עם סיפור של רגישות אפשרית לפניצילין שלא עבר בירור אימוני .אם יש צורך לתת לחולה תכשיר כזה בכל זאת – ניתן לבצע זאת לאחר תהליך של דסנסיטיזציה בבי"ח . בקהילה מומלץ לברר מראש בצורה אלקטיבית האם אכן מדובר ברגישות לפניצילין ובחולה שבו הוכחה רגישות הסיכוי לתגובה אלרגית לצפלוספורינים גבוה יותר אך עדיין נמוך באופן כללי.

יש הערות או הארות ? אנא שתפו את כולם תגובות יתקבלו בברכה בפורום הרופאים